החלטה בתיק בש"א 158042/08

1.         התובעים - המבקשים הגישו בקשה להורות למשיבות לגלות את המסמכים כאמור במכתב גילוי המסמכים שהוגש על ידי המשיבות.

            בהחלטתי מיום 29/5/08, קיבלתי את עמדת ב"כ המבקשות ולפיה כל נתבעת ונתבעת צריכה להגיש תצהיר גילוי מסמכים ואין להסתפק במכתב גילוי מסמכים.

2.         ב"כ המבקשות מתייחס בבקשתו לסעיף ב' למכתב גילוי המסמכים, שם צוין, כי ברשות ו/או בשליטת הנתבעות, תכתובות פנימיות אשר הן חסויות.

כמו כן התייחס לאמור בסעיף כ"ה ולפיו מדובר בשני תיקי מע"מ חסויים בחלקם.

3.         לאחר שקיבלתי את תגובת ב"כ הנתבעות אשר טענה, כי מדובר במסמכים פנימיים שהם חסויים, וכן לחיסיון מכוח יחסי לקוח - עורך דין וכן טענה לגבי תיקי המע"מ ולפיה על פי סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף לא ניתן לגלות את המסמכים בהעדר אישור של שר האוצר, ולאחר קבלת תשובת ב"כ המבקשות, ביקשתי מב"כ המשיבות להגיש במטעפה סגורה לעיוני את העתקי כל המסמכים שניתנה לגביהן טענת חיסיון.

4.         ב"כ הנתבעות הפנתה להחלטת כב' השופט ד"ר מודריק בת.פ 40090/04  מיכאל צ'רנוי נ' מדינת ישראל וכן להחלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים ע.ב 2046/00 אבידור חיה וא' נ' האוניברסיטה העברית שם הפנה כב' השופט אברהמי להלכה שנקבעה בנוגע למסמכים פנימיים הנהנים מחיסיון ברע"א 1512/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עפרה גלעד פ"ד מט (2) 516 (להלן: "הלכת הדסה").

"נקבע כי מסמך אשר הוכן לקראת המשפט נהנה מחסיון מפני גילויו. הטעם העיקרי המונח ביסוד הלכה זו הוא הרצון לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט, כשהוא חופשי מהחשש שהכנתו תיחשף לפני בעל הדין שכנגד. הלכה זו חלה ומיושמת לא רק לענין מסמך שהוכן שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם מקום שבזמן הכנת המסמך היה סיכוי של ממש כי אכן תוגש תובענה בעתיד. כן נקבע, כי הלכה זו חלה גם על מסמך שמטרתו זו אינה צריכה להיות המטרה היחידה להכנתו".

5.         כב' השופט יצחק עמית במאמר " קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר" אשר פורסם בספר אורי קיטאי - אסופת משפטים (הוצאת נבו תשס"ח) בעמ' 247, 268 מתייחס להלכת הדסה ומציין, כי בעקבות אותה הלכה, היקף החיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט, הצטמצם עד מאוד, וראוי ליתן לחסיון פירוש מצמצם.

תנאי לתחולת החיסיון הוא, כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנת המסמך, היתה ההכנה לקראת משפט ולא די בכך, שאחת המטרות של הכנת המסמך, היא הצפי של ההליך המשפטי.

על פי אותו מבחן, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, בעניינים עיקריים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא יהנה מחיסיון גם אם יש בו תרומה אפשרית למשפט צפוי.

6.         כב' השופט אליקים רובינשטיין בפסק דין אשר ניתן ביום  6/1/08, ברע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' משה לוסקי ואח' התייחס לאיזון בין חובת הגילוי בהליך המשפטי לבין החיסיון על תרשומת פנימיות.

כב' השופט התייחס להלכות קודמות אשר ניתנו באותו עניין וציין, כי כלל הגילוי אין משמעו שכל מידע המצוי בידי רשות המס יהיה זמין ונגיש בכל עת לעיון הישום.

אם סבור המנהל, כי בתוך חומר החקירה מצוי פרט מידע כלשהו שחשיפתו אסורה, יהיה רשאי שלא למסור את אותו פרט ובלבד שיהיה מדובר בהחלטה נקודתית, עניינית ומנומקת.

כב' השופט רובינשטיין הפנה לדברי כב' הנשיא ברק ברע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף פד"י נח (4) 221 בסעיף 22 לפסק הדין.

"ודוק. כלל הגילוי בענייננו אין משמעותו, שמעתה כל מידע המצוי בידי המנהל יהיה זמין ונגיש בכל עת לעיונו של הנישום. ככלל, לאחר הגשת השגה, ומשנתבקש גילוי החומר על-ידי המשיג, נדרש המנהל למסור את כל חומר החקירה ששימש לפסילת השומה העצמית ולעשיית השומה לפי מיטב השפיטה. אולם, כאמור, להליך המס מאפיינים ייחודיים, המצדיקים חיסיון בנסיבות מסוימות. לפיכך, אם סבור המנהל, כי בתוך חומר החקירה מצוי פרט-מידע כלשהו, שחשיפתו אסורה לפי תכליותיה "המיסיות" של חובת הסודיות הקבועה בסעיף 142 לחוק, יהיה הוא רשאי שלא למסור את אותו פרט מסוים, ובלבד שהחלטתו תהא נקודתית, עניינית ומנומקת. מובן ששיקול הדעת של המנהל יהיה נתון לביקורת שיפוטית, לפי הכללים הנוגעים לעניין (בגדר חוק חופש המידע, כחלק מסמכות בג"ץ, או במסגרת ערעור מע"מ לבית המשפט המחוזי). כזה הוא, כאמור לעיל, מקרה בו קיים חשד מבוסס שמסירת פרט-המידע תביא לשיבוש ראיות. גם התכתבויות ורישומים פנימיים של הרשות אינם חייבים גילוי (ראו סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע).

או, למשל, מצב בו מסירת המידע תביא לחשיפה לא רצויה של המקור שמסר את אותו חומר. במצב כזה ניתן למסור את החומר תוך טשטוש זהות המוסר (ראו סעיף 11 לחוק חופש המידע; והשוו: ע"א 500/00 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים, פ"ד נה(3) 453). לעומת זאת, מקום בו סבור המנהל כי ניתן לחשוף את זהות המקור - לרוב יהיה זה המצב, למשל, ביחס לבעלי החשבוניות עצמם (כפי שהיה בפרשות "אליאספור" ו"מ.א.ל.ר.ז.") - ברי שאין חשש למסור את תוכן ההודעות שנגבו כלשונן. באותה מידה, ככלל, אין הצדקה שלא לאפשר למשיג לעיין בהודעתו-שלו, שנגבתה במועד מוקדם יותר. החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות המס במחלוקתה עם האזרח. כדי שלטיעון בשלב ההשגה יהיה ערך, סתירה בין הודעה מוקדמת לבין הטענות בשלב ההשגה היא נתון שעל המשיג להיות מודע לו. ההשגה לא נועדה "לתפוס" את המשיג בשקריו המשוערים, אלא לאפשר עיון חוזר בשומה על-בסיס ראיות וטענות נוספות, שלא נמצאו או שלא נשקלו אצל המנהל קודם לכן".

7.         עיינתי במסמכים שצורפו על ידי ב"כ הנתבעות.

מעטפה אחת כוללת מסמכים ממשרד הביטחון.

בין המסמכים מצויים תצהירים ו/או כתבי בית דין אשר הוגשו במסגרת ת.א. 3031/97 ו- ה.פ. 578/99.